נולדתי ב1983 בבואנוס-איירס, ארגנטינה, ועליתי לישראל בגיל 6. התמקמנו בדגניה א׳ שם למדתי עברית וינקתי ציונות ואתוס. לאחר שנה, כשעליתי לכיתה א׳ ביקשתי ללמוד פסנתר, רכזת המוסיקה של דגניה לא הרשתה כי ״זה כלי קשה״ לילדים. חיכיתי לכיתה ב׳, שוב ביקשתי, שוב דחו אותי. חיכיתי לכיתה ג׳, שוב ביקשתי ואז הבינו שאני רציני והרשו לי ללמוד אורגן… למדתי שנתיים וחצי ואז באמצע כיתה ה׳ הרשו לי סוף סוף לעבור לפסנתר. עשיתי שני שיעורים בפסנתר ומייד הודעתי שאני מבקש לפרוש ממוסיקה. אחרי חדשיים פנתה הרכזת להורי שאולי כדאי שאמשיך כי את החוג משלמים ממילא ואני ילד מוכשר. שאלתי:
״מה אפשר עוד ללמוד?״
״יש כלי נשיפה.״
״איזה כלי נשיפה יש?״
״חצוצרה או סקסופון.״
…חשבתי בערך שני רגעים, לא ידעתי דבר על סקסופון וחצוצרה נשמעה לי ככלי מבריק של שוויצרים, אז אמרתי:
״סקסופון!״
אט אט התאהבתי בבחירה שעשיתי ותוך מספר שנים היא מילאה את תודעתי והכפה להיות מרכז חיי, מעשה עד עצם היום הזה.
אפשר היה לדבר על כרונולוגיה של מעשים או נקודות ציון שיזכו להערכה מהסביבה, אבל אני חושב שהדברים היקרים לי באמת הם רגעי הקסם וההתעלות שהיו ונעלמו.
איני אומר בזאת שכל מעשי היו מעשה קוסמות, רחוק מזה, ברמת התוצאה, לרוב אין שום הבדל ביני לבין הטכניקאי המיומן, מאחז העיניים המקצועי, ועם זאת, סביב ולמען מעשה הכשפים הזה נסובים כוונותי ומעשי כולם.
יונתן
כדי להמשיך ולפתח תכנית נוספים נשמח לתרומתכם.
מוזמנים לשתף אחרים בתכנים ע״י הפנייתם לדפי האתר בלבד.
כל התכנים הם לשימוש אישי בלבד.
כל שימוש אחר, שלא באישור, ייחשב להפרה של זכויות היוצרים.
